החלטה בתיק ת"א 3358-02-12

בפני בקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לגבולות המדינה לנתבעת 2, חברה זרה שמקום מושבה באנגליה וזאת בהתאם לסמכותי על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד- 1984.

התובעת הינה חברה ליצור מזון אשר התקשרה בעסקה עם נתבעת 1 אשר הינה חברת ספנות עוסקת בהובלה ימית ועם נתבעת 2 אשר ממוקמת באנגליה ומייצרת ומשווקת מוצרי מזון. נתבעת 2 סיפקה מכולה עם אפונה קפואה אשר לטענת התובעת נרקבה וניזוקה במהלך הובלתה ע"י נתבעת 1 מאנגליה לישראל מחמת אי הפעלת הקירור במכולה.

לטענת המבקשת קיימת עילת תביעה טובה כלפי נתבעת 2. שכן נתבעת 2 הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעת ונהגה עימה בחוסר תום לב, ברשלנותה והתעשרה שלא כדין על חשבונה. נתבעת 2 חבה כלפיה בהשבה ובפיצוי מלוא נזקי התובעת והכל כמפורט בכתב התביעה.

דיון והכרעה:

             סמכותו של בית המשפט להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט מעוגנת בתקנות 500 ו- 501 לתקנות.

בהתקיים התנאים הקבועים בתקנות, בית המשפט למעשה מרחיב את זרועו אל מעבר גבולות המדינה. על כן נקבע כי על בית המשפט לנקוט במשנה זהירות בבואו לדון בבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום שיפוט. [ראה: ע"א 837/87 הוידה נ'  הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' BODSTRAY COMPANY LTD, פ"ד נח(2), 465, 472 ו-550 (2004)].

"על המבקש להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון" ... במקרה של ספק, יפעל הדבר לטובת הנתבע, ובית המשפט לא יתיר את ההמצאה. שנית, על מבקש ההיתר לשכנע את בית המשפט שמתעוררת " שאלה רצינית שיש לדון בה", וזאת לגופו של עניין, כלומר לגבי עילת התובענה עצמה . אולם, גם אם מתקיימים תנאיה של תקנה 500, עדיין מסור לבית המשפט שיקול דעת לבחון האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות, וזאת בהשוואה לפורום החלופי " [ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd , עמ' 6 (טרם פורסם, ניתן ביום 04.09.07 )

התקיימותה של עילה תביעה הראויה לדיון והמעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתצהיר שצורף לה, נחה דעתי כי אכן מדובר בעילת תביעה ראויה והמעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה.

מתוך קריאת התכתובת בין התובעת לעמיל המכס עולה כי לכאורה ישנה עילת תביעה כנגד נתבעת 2. ניתן לראות כי נתבעת 1 טוענת כי נתבעת 2 נהגה ברשלנות וזאת מאחר שלא מסרה לה הוראות מדויקות בדבר אופי האחסנה במכולות קירור בזמן ההובלה. קביעה זו נעשית מבלי לקבוע עמדה סופית ומכרעת, שכן עובדת התרשלותה של נתבעת 2 תקבע במהלך המשפט.

התקיימות תנאי תקנה 500

באשר לעילה האמורה בתקנה 500(5), לפיה "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה", טוענת המבקשת כי החוזה הופר בארץ ולפיכך חבה נתבעת 2 כלפיה.

התובעת לא צירפה את החוזה לפיו בוצעה עסקת חליפין בינה לבין נתבעת 2, אולם מנספח ג'9 בצירוף נספח ד1 יש כדי להעיד כי אכן קיים חוזה בין הצדדים ונעשתה עסקה.

לגבי שאלת קיומו של הפרת חוזה, ממכלול התכתובת שנערכה בין התובעת לנתבעת 1 נראה כי אכן האפונה הקפואה לא הוחזקה בתנאים המתאימים באוניה, וכי יש יסוד סביר להניח שהגיעה ארצה פגומה. אציין כי ההנחה שאכן החוזה הופר ומי מבין שתי הנתבעות היא שגרמה להפרה- תתברר במהלך המשפט.

לאור האמור לעיל באתי לכלל מסקנה כי, לכאורה מתקיימת בענייננו תקנה 500(5).

בנוסף טענה התובעת כי יש להתיר את המצאת כתב התביעה לנתבעת 2 וזאת בשל התקיימותה של תקנה 500(10).

טוענת התובעת כי נתבעת 2 הינה בעל דין ראוי, נכון ודרוש, ולה אחריות ישירה לנזקים שנגרמו לה. בנוסף, נתבעת 2 הפרה את התחייבותה ונהגה כלפיה תובעת ברשלנות וזאת בשל העובדה שלא נתנה הוראות לנתבעת 1 כיצד יש לאחסן את האפונה במכולה.

הפסיקה קבעה מי הוא בעל דין זר אשר ייחשב לבעל דין דרוש והגדירה זאת כדלקמן:

מדובר בבעל ^-דין אשר היה נחשב צד נכון לתביעה עם הצד היושב בארץ במקרה שבו שניהם היו יושבים בארץ. כדי לקבוע מיהו בעל ^-דין זה נוסחו בפסיקה שתי שאלות משנה המבוססות על ההנחה כי הצד הזר היה יושב בארץ: האם היה בית ^-המשפט מוסמך לברר את עילת התביעה נגד הצד הזר, והאם התביעה נגד הצד הזר הייתה ראויה להתברר עם התביעה נגד הצד היושב בארץ? אם נמצא כי יש לענות בהן על שתי השאלות, יהא מקום לקבוע כי הצד הזר הוא בבחינת בעל ^-דין נכון או דרוש בתביעה. בהקשר זה עוד יש להוסיף כי על בית ^-המשפט לבחון אם למבקש היתר ההמצאה "תביעה ראויה לטיעון" כלפי מי שנגדו מבוקש ההיתר. עם זאת אין המבקש חייב להראות את מוצקות העילה באותה מידת ודאות הדרושה במשפט עצמו

[רע"א 3872/04 וילנסקי נ' Metallarqique de Gerzat S.A , עמ' 30]